חזרה | מרץ 2026

הרגולציה על קטינים ברשת: כוונות טובות או תוצאות מסוכנות?

שמשון מורפורגו, ראש תחום ייעוץ פרטיות

הרגולציה על קטינים ברשת: כוונות טובות או תוצאות מסוכנות?

לאחרונה הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה מוקדמת, שתי הצעות חוק שעניינן הגנה על קטינים במרחב הדיגיטלי: הצעת חוק הגנה על קטינים ברשת (הגבלת גיל), התשפ״ו–2025, והצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ״ה–2025. הצעות אלו אינן עומדות בחלל ריק, אלא משתלבות במגמה עולמית ברורה של החמרת רגולציה על פלטפורמות דיגיטליות במטרה להגן על ילדים ובני נוער מפני תכנים פוגעניים, ניצול ופגיעה בפרטיות.

מגמה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בחקיקה הבריטית החדשה UK Online Child Safety Actשנועדה להגביל חשיפת קטינים לתכנים המיועדים לבני 18 ומעלה; בחוק האוסטרלי- Online Safety Amendment Social Media Minimum Age Act 2024 שבמסגרתו קבעה הממשלה רשימה של פלטפורמות, ובהן רשתות חברתיות YouTube ו-Discord אשר השימוש בהן הוגבל לבני 16 ומעלה; וכן בחקיקה הצרפתית, האוסרת על קטינים מתחת לגיל 15 לעשות שימוש ברשתות חברתיות, לצד איסור על שימוש בטלפונים ניידים בבתי ספר תיכוניים צעד הדומה ברוחו לחוזר מנכ״ל החינוך שפורסם בישראל בעניין זה.

על רקע זה, מתעוררת השאלה האם החקיקה הישראלית המוצעת אכן צפויה להגשים את תכליתה, או שמא, בדומה למקרים אחרים, מדובר בכוונות ראויות שעלולות להניב תוצאות בעייתיות. פתגם ידוע קובע כי הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות – וכך, במידה רבה, גם בעולמות הפרטיות. אין חולק כי ההגנה על ילדים ובני נוער היא תכלית ראויה ואף חיונית, אולם בחינה מעמיקה של מנגנוני היישום המוצעים מעלה חשש לפער משמעותי בין המטרה לבין האופן שבו היא מיושמת בפועל.

הצעת חוק הזכות למחיקת מידע אישי מבוססת על עקרון ה־Right to be Forgotten, המוכר זה שנים בדין האירופי. עם זאת, בעוד שבאירופה מדובר בזכות רחבה יחסית, ההצעה הישראלית מאמצת גרסה מצומצמת יותר, שלפיה לקטין תעמוד זכות לדרוש מחיקה רק במקרים מסוימים, כגון כאשר לא ניתנה הסכמתו לפרסום, כאשר חל שינוי נסיבות מהותי במסכת העובדתית, או כאשר המידע עובד שלא כדין. אין ספק כי מדובר בצעד בכיוון הנכון, אולם הצמצום מעורר קושי. קטינים רבים מוסרים הסכמה לפרסום מידע אישי מבלי להבין את מלוא המשמעויות, ולעיתים מתחרטים בדיעבד. בדין החוזים מוכרת ההבנה כי הסכמת קטין היא פגומה מעצם טבעה; קשה להצדיק מדוע הסכמה למסירת מידע אישי שהיא למעשה עסקה שבמסגרתה מוענק שירות בתמורה לנתונים אינה זוכה ליחס דומה. במובן זה, מדובר בחוק חשוב ומקדם, אך כזה שראוי להרחיבו.

הקשיים המרכזיים מתחדדים במיוחד בהצעת חוק הגבלת גיל ברשת. החוק קובע חובה כללית להפעיל מנגנון אימות גיל “אמין ויעיל”, תוך שמירה על פרטיות המשתמשים, ואוסר שימוש משני בנתונים שנאספו לצורך זה. ואולם, הוא נמנע מלהגדיר כיצד ייראה מנגנון האימות בפועל, ומותיר את היישום בידי הפלטפורמות. השוואה לדין המשווה ממחישה את הבעייתיות: בבריטניה אומצו מנגנונים הכוללים סריקת פנים או העלאת תעודה מזהה, ואילו באוסטרליה נאסר במפורש איסוף תעודות זהות, אך הותר שימוש בכלים טכנולוגיים אחרים, כגון ניתוח דפוסי התנהגות, הערכת גיל באמצעות זיהוי פנים או קול, ודרישה לתמונה, וידאו או דגימת שמע.

אחד הקשיים המרכזיים הנובעים משיטות אלו הוא קלות העקיפה שלהן. מערכות אימות רבות אינן יודעות להבחין באופן אמין בין תמונה מקורית לבין תמונה מועתקת, ובפועל מאפשרות למשתמשים להעלות כל קובץ חזותי כראיה לגילם. כך, למרבה האבסורד, נעשה שימוש גם בתמונות שנמצאו במנועי חיפוש, ואף בתמונות של דמויות ממשחקי מחשב או מסדרות אנימציה. ההנחה כי ילדים ובני נוער יירתעו מהטיה טכנולוגית שגויה מיסודה. הדור הדיגיטלי אינו תמים; ילדים ובני נוער של היום מבינים היטב את העולם הטכנולוגי, ולעיתים אף שולטים בו טוב יותר מהרגולטורים. מאז כניסת החוק הבריטי לתוקף נרשמה עלייה של כ־1,800% בהורדות שירותי VPN המאפשרים עקיפת חסימות טריטוריאליות. תופעה זו מוכרת היטב מעולמות הסטרימינג, שבהם משתמשים עשו שימוש ב־VPN כדי לעקוף מגבלות גיאוגרפיות שהציבו פלטפורמות כגון Netflix. אותם כלים בדיוק מאפשרים כיום לילדים ובני נוער לעקוף גם חסימות גיל חדשות  במהירות, בפשטות וללא צורך בתחכום טכנולוגי מיוחד.

מעבר לכך, החסימות הישירות יוצרות תוצאה בעייתית נוספת: דחיפת ילדים ובני נוער ל-״מסלולים עוקפים״ מסוכנים יותר. כאשר נמנעת גישה ישירה לתכנים מסוימים, רבים אינם מוותרים על החיפוש אלא פונים לערוצים חלופיים, ובראשם קבוצות סגורות באפליקציות כגון טלגרם ודיסקורד. במרחבים אלה ניתן למצוא קישורים לתכנים בעייתיים, ולעיתים גם בגירים העושים שימוש בפלטפורמות אלו לצורך יצירת קשרים לא ראויים ואף ניצול קטינים. אין הכוונה לטעון כי כל תקשורת בקבוצות מקוונות היא פסולה, אולם אין להתעלם מהסיכונים הממשיים הטמונים במרחבים סגורים ובלתי מפוקחים, במיוחד כאשר מדובר בילדים ובני נוער. כפיית חסימות ישירות, אשר דוחפת משתמשים צעירים לחיפוש מסלולים עוקפים, עלולה אפוא להוביל דווקא להעצמת הסיכון ולא לצמצומו.

בעיה חמורה נוספת נוגעת לפגיעה בפרטיות ולחשיפת מידע רגיש ללא פיקוח מספק. החוק הבריטי, למשל, מחייב אימות גיל באמצעות שליחת תמונת פנים או תעודה מזהה, אך אינו קובע סטנדרטים ברורים באשר לאופן אחסון המידע, הצפנתו, מחיקתו או האחריות במקרה של דליפה. המשמעות היא שכל חברה פרטית המיישמת את החוק קובעת לעצמה, הלכה למעשה, את מדיניות אבטחת המידע שלה אם בכלל קיימת מדיניות כזו. הסיכון הגלום בכך אינו תיאורטי בלבד. פרשת אפליקציית TEA פלטפורמה אמריקאית שנועדה לאפשר לנשים לשתף חוויות על בני זוג לשעבר, ממחישה זאת היטב. לצורך אימות זהות נדרשו המשתמשות לשלוח תמונה אישית או תעודה מזהה, ולאחר פריצה לאפליקציה הודלפו עשרות אלפי נתונים רגישים, לרבות תמונות פנים, תעודות מזהות ונתוני מיקום. מעבר לפגיעה החמורה בפרטיות, דליפה כזו משליכה ישירות גם על ביטחונן האישי של המשתמשות.

לצד הביקורת, יש לציין כי החקיקה הישראלית המוצעת כוללת גם נקודות חיוביות. בראשן, הנחת תשתית לאחריות ישירה של פלטפורמות דיגיטליות, בדומה לדין הבריטי, המקנה לרשויות סמכויות אכיפה משמעותיות, לרבות קנסות כבדים, נקיטת צעדים נגד מנהלים בכירים ובמקרים קיצוניים אף חסימת תמריצים כלכליים. גם בהצעת חוק הזכות להישכח אומצה גישה מאוזנת, שלפיה המחיקה תתבצע ללא דיחוי בלתי סביר, תוך הכרה בכך שהזכות אינה מוחלטת וחייבת להיבחן אל מול אינטרסים ציבוריים אחרים, וחובת הנמקה בכתב מצד המפרסם.

בסיכומו של דבר, החקיקה הישראלית המוצעת משקפת כוונה ראויה להגן על ילדים ובני נוער במרחב הדיגיטלי, אך יישומה מעורר שאלות מורכבות. הזכות להישכח לקטינים היא צעד מבורך שיש מקום להרחיבו, בעוד שהגבלת גיל באמצעות מנגנוני אימות טכנולוגיים מחייבת זהירות רבה, חשיבה מערכתית והסדרה מדויקת של סוגיות פרטיות, אבטחת מידע ואכיפה. הגנה אפקטיבית על ילדים אינה יכולה להסתפק בחסימות פורמליות; עליה להתמודד עם המציאות הטכנולוגית המורכבת שבה ילדים פועלים, ולבחור באמצעים שאינם רק טובים בכוונתם אלא גם נכונים בתוצאתם.

קישורים: 

 

 

נכתב על ידי: אבישי אסטרין מייסד ומנכ״ל ואור אוליבר יועץ פרטיות